ה׳ באדר תשע״ב 28 פברואר
2012

למה אני חבר בתנועה • איתיאל גלעדי

מדוע חשוב להיות חבר בתנועה, ומהי  הבשורה שיש בה מבחינת "שיטת הממשל" שהיא מציעה – ממשל הבנוי על החלטות הציבור מחד ומעניקה סמכות משמעותית לעומד בראש מאידך.

"שום תשים עליך מלך"

כדי להסביר את משמעותה של תנועת דרך חיים בעיני אתחיל מהסוף: תנועת דרך חיים באה לממש במציאות את מצות "שום תשים עליך מלך". זו מצות הצבור הראשונה המוטלת עלינו עם הכניסה לארץ, וקיומה הוא היסוד והתנאי לכינון חיי צבור יהודיים על פי תורה בארץ ישראל.

מימוש של כל 'מצוה נדירה' הוא דבר שמח וראוי לכשעצמו, והעובדה שמצוה זו היא המבוא לניהול נכון של חיינו בארץ ישראל (ובלעדיה – המצב נראה כפי שהוא היום, ה' ירחם) הופכת את החתירה לקיומה לדבר הראשון במעלה.

מודל חדש של שלטון יהודי – מלך וקבלת החלטות על ידי רוב

אין כאן המקום להאריך בסוגיות היסוד של חשיבות קיום מצוות הצבור, ההקפדה על הסדר שלהן וההגיון הפנימי שלו וכו'. על כל הדברים האלה נשתברו קולמוסים והחפץ לעיין ימצא את הדברים פרוסים באריכות בסדרת הספרים 'מלכות ישראל' ובמקומות נוספים. גם המענה לשאלה 'למה מלך?', שמציקה לכל מי שחי במדינה דמוקרטית, נתבאר באריכות בכמה מקומות – ומכל מקום אגע בנקודה זו בהמשך הדברים, בהקשר למודל המיוחד אותו מנסה להמחיש תנועת דרך חיים.

אך עוד קודם לכך, נקודה חשובה: תנועת דרך חיים, כמו כל התאגדות, מורכבת מאנשים בעלי דעות מסוימות, תחומי ענין ודרכי פעולה. כשמדברים על חיים יהודיים ועל מוסר יהודי יש לכל אחד מהאנשים האלה את הדעה והצבע שלו. אך החשיבות והענין בתנועת דרך חיים אינו במגוון הפעולות שמוציאים מתחת ידם אנשי התנועה או במגוון הדעות שלהם. עם כל הכבוד לענינים חשובים אלה, הענין היסודי של התנועה הוא הפעלת מודל של שלטון יהודי שאם הוא יצליח הוא יתפתח מכלל התנהלות של קהילה למשטר היהודי בארץ ישראל הפועל על-פי התורה, או על כל פנים יהווה דוגמה לאופן בו יש לייסד משטר כזה (או נקודת פתיחה לדיון בסוגיה הכי חשובה לחיינו כאן – איך יהודים מתארגנים לחיי מדינה על פי תורה). לכן, כל יהודי שמזדהה עם מטרת-העל הזו מוזמן להצטרף ולהשפיע.

למה מלך?

רבים טוענים כי הדמוקרטיה היא צורת שלטון גרועה מאד, ויתרונה היחיד הוא בכך שכל צורות המשטר האחרות המוכרות לנו גרועות ממנה… הדמוקרטיה מבוססת על הנחת יסוד שאין טוב מוחלט או צדק מוחלט, ואין יעוד או אפשרות שמעבר למה שכבר קיים כאן ועכשיו, ובשביל לא לריב צריך לחלק את העוגה בצורה הטובה ביותר, בהצבעה בה כולם שוים.

אבל, יהודים לא רוצים לחיות חיים של "הרע במיעוטו" אלא חיים של יעוד והתקדמות לקראת טוב אמיתי, "לתקן עולם במלכות שדי". המלך הוא ההיפוך של הגישה המונחת בבסיס הדמוקרטיה – הוא מציג חזון ומוליך את העם ליעדים שבאופק, מעבר לכאן ולעכשיו. במובן מסוים, המלך נמצא תמיד בבדידות מזהירה, משום שהוא תמיד חותר למקום בו הצבור לא נמצא בינתיים, מתסיס ודוחף ומרחיב את גבולות התודעה. יש מי שמפחד משינויים, אך המאיסה במגבלות ההווה והאמון שלבו של המלך הוא "לב כל ישראל", הקולע בסופו של דבר לטעמנו הפנימי, מכניסה חיות ושמחה בהכרעה כי כדאי 'ללכת על המלך' ולתת לו להצעיד אותנו קדימה.

למה לעודד הכרעות צבוריות?

אם הדמוקרטיה כל כך גרועה, והמלך הוא הימור כל כך מבטיח, למה אנחנו רוצים שהמלך יעמוד במרכזה של מערכת בה העם בוחר ומחליט על דברים רבים?

המניע החיצוני יותר הוא שמירה. דברי הימים מוכיחים שגם במלכות שהחלה עם כל הרצון הטוב ללכת בדרך ה'  היו מלכים שהגיעו לכלל עריצות והתעמרות בעמם, והאפשרות לעם להשמיע את קולו  בהצבעה על ענינים שונים יכולה לשמור מפני מצבים כאלה. מעבר לחשש מנטית לב המלך אחר תאוות ויצרים 'פשוטים', אם נסתמך רק על כך שהמלך הוא "לב כל ישראל", בלי זיקה לרצונות הגלויים של העם, עלולה להיווצר מלכות של תֹהו שסופה שבירה. מלך שמרוכז בעצמו ובחזונו ולא חש את מאווי לבו של עמו עתיד בתחילה לנסות לכפות את העם בצורה שלילית ומזיקה ובסופו של דבר להתנפץ אל קרקע המציאות. מערכת בה העם בוחר ומכריע, על אף שהמלך אינו כפוף לה, מציגה בצורה ברורה את מאווי לבו הנוכחיים של העם ומאפשרת משחק גלוי ובריא בין חזונו של המלך לבין מציאותו של העם.

ניהול המדינה על ידי העם גם משחרר את המלך מהצורך להקים ולנווט ממסד שידאג לפרטי הפרטים של חיי המדינה. המדינה מנהלת את עצמה, והמלך עסוק בעניינו העיקרי – קידום החזון דרך התערבות בפרטי המציאות הרלוונטיים באותו זמן. כלומר, הניהול הצבורי מייצר מסגרת גמישה שמאפשרת למלך להתערב או לא להתערב במציאות לפי הטוב בעיניו.

במובן פנימי יותר, ההליכה אחר המלך היא נתינת אמון ברחשי לבו של היחיד, "אחד העם", והענקת חופש פעולה מרבי להליכתו אחרי החזון שהוא מציב (כשגם 'המסגרת הגמישה' מוסיפה על החופש של המלך – לא רק חופש לפעול, אלא גם חופש שלא להתערב). כלומר, דמותו של המלך מסמלת את יכולתו של היחיד 'להגדיל ראש' ולהוליך את כל העם ליעדים חדשים. המלך מבטא חרות פנימית אמיתית, שאינה משתעבדת למציאות ומתנהלת בתוכה אלא קמה לפעול, לשנות ולנהל את המציאות. החרות והגדלת הראש של המלך מדבקות, והוא רוצה לראות כמה שיותר מנתיניו מתמלאים ברוח של יזמה, פעולה וחופש. מלך אמתי, כפי שמצטייר לנו כאן, אינו מעונין באזרחים צייתנים וקטני ראש. הוא מאמין בנקודה הפנימית בלבו של יהודי ומדרבן כל אחד להוציא מהכח אל הפועל את כל כשרונותיו. במובן זה, מעורבות העם שסביב המלך אמורה להיות היצירתית ביותר שניתן להעלות על הדעת, כאשר דמותו של המלך מתסיסה ומעוררת את כולם להשתתף במשחק, להרבות יזמה אישית ולקדם את תיקון המציאות ככל יכולתם.

מלך יוצר סביבה

ונקודה אחרונה לסיום: במושגים של פנימיות התורה, ספירת המלכות נקראת "היכל הקדש באמצע" (כלשון המקובלים), בעוד שאר הספירות מסמנות כיוונים מסוימים על צירים מוגדרים (של מקום, זמן או נפש). לכן אפשר לומר שהמשמעות הפנימית של מלכות היא נעיצת קנה בנקודה מסוימת במציאות והכרעה כי החל מרגע זה זוהי נקודת המרכז שסביבה סובב הכל. "כל ישראל ראויים למלכות", אך כאשר נבחר מלך, לבו שלו נעשה "לב כל ישראל" ויעדיו שלו מתוים את המציאות. מי שמתחיה ממנו ומחזונו מתרומם ומשפיע על המציאות ומי שנותר שוה נפש או בעל חזון אחר נעשה זניח-יחסית בהנהגת המציאות.

כלומר, הנהגת המלך מבוססת על אמון בסובייקטיביות של המלך בפרט, ומתוך כך בסובייקטיביות של העם היהודי בכלל. בכך שונה מלכות מ'שלטון החכמים', המאמין בקריטריונים אובייקטיביים לכל דבר, וגם מדמוקרטיה שאינה מוכנה לשרטט שום מפה או לסמן נקודת מרכז אחת כל שהיא.

בעיני, הדברים נכונים לא רק לאופן בו מנהיג המלך את המציאות, אלא גם לאופן בו מצטיירת דמותה של המלכות כולה. צורת השלטון שמתווה התורה אינה חד-משמעית, היא מלבוש הנגזר סביב דמותו של המלך וסביב המשחק שלו עם המציאות על מוקדי הכח המגוונים שלה.

כמובן, כאשר מדובר בתנועה שמתחילה לפעול, כשהעמדת המלך היא יעד מקווה, לא ניתן לדבר על הכרעה ברורה בדבר זהותו של מלך ישראל לו אנו מקווים (מהרה ישלח לנו ה', "מלך ישראל וגואלו", את משיח צדקנו לשבת על כסא דוד למלך). עם זאת, חשוב להבהיר כי המודל שאנחנו מנסים לבנות בדרך חיים נתפס בעינינו כמתאים לנו ביותר, הן באופן צבורי כיום, והן כנגזר מהשראתו של מי שעומד בראש התנועה – מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א. תיאור המלכות כמיצוי של חירות, והצבת המלך כמי שמפיח בעם רוח חדשה – רוח של פנימיות התורה – נגזרים מתורתו של הרב גינזבורג ומאופי האמירה וההנהגה הצבוריות שלו, ומכך נגזר גם המודל של נשיא תנועה הפועל בתוך סביבה בה הצבור כולו מעורב, יוזם ומכריע והתקווה שמודל זה יפיק את המציאות היפה והמשמחת ביותר שניתן להעלות על הדעת. בשם ה' נעשה ונצליח!

פורסם לראשונה בחוברת התנועה "דרך חיים – למדינת היהודים"

לחוברת המלאה לחץ כאן

על המחבר:

4 תגובות + הוסף תגובה

  • מאד הייתי שמח להצטרף לתנועה שמאגדת את כל היהודים
    מאד הייתי שמח להצטרף לעשייה ברוכה של החזרת מדינת ישראל ליהודים
    אבל ברגע שאתם ממליכים למלך את הרב גיזנבורג שליט"א (שאין לי כל מחלוקת עליו), אתם בעצם אומרים שהמטרה שלכם היא אחרת: לאגד את כל היהודים סביב מה"מ הרב גינזבורג שליט"א.
    ולזה אני, ורבים רבים מהציבור המסורתי, דתי-לאומי, חרדי ליטאי, חסידי כללי וכו' – לא יכולים להצטרף לתנועתכם היקרה.

  • בע"ה
    קודם כל – כמובן – "אין אונס". אם אתה לא שמח להצטרף לתנועה שאתה מאד היית שמח להצטרף אליה בגלל יעדיה, רק מכיון שעומד בראשה יהודי צדיק שאין לך כל מחלוקת עליו – חבל, אבל לא נורא.
    לגופו של ענין: אם אתה מסתפק באיגוד היהודים ובהחזרת המדינה לידיהם, אבל אינך חושב שצריך גם להפוך את החיים בארץ לחיים צבוריים שלמים ומלאים על פי תורה – אני יכול להבין (גם אז לכאורה היית צריך להתחשב בכך שהתוקף להקים את התנועה נובע מהרב גינזבורג, שבאמת שם על לב את המצב כאן ומוכן לשים את עצמו על נסיון לשינוי הדברים).
    אבל אם אתה כן מכיר בכך שצריך שהיהודים שיקבלו לידיהם חזרה את המדינה גם יחיו בה על פי תורה, וקיום מצוות הצבור מתחיל בקיום מצות "שום תשים עליך מלך", עליך להציג ציור חלופי – מידי, בר-השגה – של התקדמות עם מנהיג העומד בראש (שכמובן, כל הצבורים שמנית יתאגדו מאחוריו פה אחד, או לפחות יסתפקו בכך שאין להם מחלוקת עליו). להגיד שאנחנו בעד התארגנות יהודית ומלך, אבל להשאיר את הענין כ"הלכתא למשיחא" משום שאף פעם אף אחד לא יסכים על מלך זה לא רציני (והרי "כל ישראל ראויין למלכות", ועבורנו הרב שמדריך אותנו ומניע אותנו בדברים אלה, ונמצא ראשו ורובו בסוגיות הצבור והנהגתו על פי תורה מזה שנים ארוכות, הוא האיש המתאים ביותר לאייש את התפקיד ולמלא אותו באופן המבורר והנאמן ביותר לדעת תורה).
    כמובן, שוב, כל עוד מדובר ב"תנועה" היא יותר בגדר "מודל" ולכן גם לעומד בראשה אין "דין מלך" וכולנו מצפים – כפי שכתוב בפירוש במאמר – להתגלות מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

  • אני שמח מאד שענין המנהיגות הולך ומתברר. המצב הקשה מנשוא של המנהיגות בעם היהודי, כבר בלתי נסבל בעליל ואני שמח שסוף סוף היהודים מתחילים להתווכח ולדון בענין המנהיגות באופן מעשי בשטח. לא ייתכן שהעם כולו מתבוסס בדמיו, ואנחנו נשב ונחכה מתי יהיה לנו מנהיג אמיתי. האתגר שמציב איתיאל בענין בהחלט מעודד אותי ומעורר אותי להיות יותר רציני ויותר מעשי בכל הקשור למציאת מנהיג לכל העם יהודי ואני אשמח לראות שהנושא הולך וצובר תאוצה, עולה על סדר היום היהודי, כי בסופו של בר, חייבים להעמיד מנהיגות של אמת. בלי זה אין תיקון.

    וממילא, אני מצטרף לדברי איתיאל שכל מי שאינו חפץ כעת ברב יצחק גינזבורג למנהיג, מוזמן לפנות אל רבו או רבותיו או כל יהודי אחר שהוא רואה בו ראוי לכך. וממילא כל העסק יהיה הרבה יותר מאוחד והרבה יותר רציני.

    אשמח לשמוע מיהודי שכזה על פעולותיו ועל דעותיו, מתוך כוונה לדון בענין בפתיחות וברצינות עד לפסיקה יחד של "הלכתא דמשיחא"באופן של פסק כלל ישראלי מובהק על פי התורה. וממילא יסכים ה' על כך, ובא לציון גואל.

  • אסף עכ"פ כל עוד לא קם רב אחר והקים דרך חיים 2, אתה מוזמן להצטרף כחבר וממילא להשפיע על התנועה שתהיה יותר רחבה ורבת גוונים.
    חשוב לציין שיש בתנועה חברים רבים שהרב יצחק גינזבורג אינו רבם המובהק אך ברגע שיהודי ת"ח וצדיק מקדם דבר יקר שכזה הם מתעלים מעל זיהוי מגזרי כזה או אחר ומצטרפים.

    ניתן להצטרף דרך האתר או להתקשר אלי-0525666770.
    בברכת גאולה שלימה,עדיאל ליבי

השאר תגובה

הרשמה לעדכונים

דואר אלקטרוני *
שם מלא *
טלפון
כתובת דואר