השבוע נכנס לתפקידו מפכ"ל משטרה דתי ראשון, שכולנו כמובן מאחלים לו הצלחה בניקוי האורוות ובהתייעלות הנדרשים במשטרה, והתבשרנו שבוגר ישיבה תיכונית שאורח חייו דתי ימונה לראש המוסד הבא. גם ראש השב"כ המכהן חובש כפה. נראה שתקרת הזכוכית שחסמה את דרכם של דתיים לצמרת התנפצה ובעתיד הלא-רחוק נראה עוד ועוד חובשי כפה בתפקידי מפתח. האם הגאולה כבר כאן, ומדינת היהודים הופכת למדינה יהודית?

מבט על המציאות מגלה שדמויות כאלה מביאות בכנפיהן שינויים קטנים מאד, אם בכלל. המחלקה היהודית בשב"כ ממשיכה ברדיפה הלא-דמוקרטית והלא-מוסרית של בעלי הכפות והפאות הגדולות (כולל ברגעים אלה ממש), הפסקים שמנפיקים הרכבי בית המשפט העליון בהם יש רוב לחובשי הכפות אינם תורניים יותר, ספק אם מדיניות הביטוח הלאומי היתה הלכתית יותר כשעמד בראשו יהודי מוסמך לרבנות וקשה לראות שהמפכ"ל החדש יאפשר ליהודים העולים בטהרה להר הבית לשאת תפלה (זכות חוקית הנמנעת רק מכח חוות הדעת של המשטרה).

אפשר לטעון שמדובר ב'פקידים בכירים' ולא בקובעי מדיניות, אך צריך-עיון-גדול האם משרדי ממשלה שבראשם עומדים שרים יראי שמים מתנהלים באופן שונה מהותית, והאם סביר שביום בו יהיה במדינה ראש ממשלה חובש כפה יתחולל מהפך אמתי. נראה שבשיטת ההשפעה מבפנים יש כשל מובנה, והפיכת התנהלות חיי הציבור של עם ישראל לתורנית תתאפשר רק עם שינוי מהותי בהנהגה.

 

דעת בעלי בתים ודעת תורה

ידועים דברי הסמ"ע (חו"מ ג, יג) כי "דעת בעלי בתים היפך דעת תורה". הרבי מליובאוויטש הדגיש שאין הכוונה לסברות כרס של בעלי בתים בורים ועמי-ארצות אלא דעת בעלי בתים יודעי-תורה, ויתכן אף מוסמכים לרבנות, המחווים דעה בהלכה – ובכל זאת דעתם הפוכה מדעת תורה. מדוע? משום שהם שקועים ב'הנחות העולם' – מסתכלים על כל דבר מנקודת המבט המציאותית בה הם מורגלים, ולא מסוגלים לבחון אותו מנקודת המבט הנקיה של השולחן ערוך, נקודת מבטו של פוסק שאין לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.

כך, בעלי התפקידים שצומחים מתוך המערכת הם בעלי בתים, גם אם טובים, יראים וכשרים. הם מסתכלים על המציאות מתוך עצמה, משועבדים לנקודות המבט ודפוסי החשיבה הקיימים, ובהכרח דעתם הפוכה מדעת התורה הטהורה. יודגש כי בעלי בתים כאלה, נאמני-תורה ויראי-שמים המסוגלים לתפקידים בכירים, הם נכס יקר-ערך וסביר שנסיונם המעשי יביא תועלת במדינה היהודית. חז"ל אף הורו לא לגור בעיר שמתנהלת על ידי תלמידי חכמים. אך התווית השקפת ופסיקת התורה לאורן יש להתנהל מסורה בידי תלמידי חכמים אמתיים, שאינם משועבדים לדפוסי חשיבה 'ריאליים' אלא שקועים לחלוטין בתורה. לכן, רק הנהגה תורנית במובהק, החותרת למימוש חזון התורה למדינה יהודית, תביא את השינוי הנדרש.

 

השראת פנימיות התורה

היחס שבין "דעת בעלי בתים" ל"דעת תורה" קיים גם בבית המדרש פנימה, ברמות עדינות יותר ויותר, אך קריטיות לא פחות. להמחשה: מסופר שרב צעיר ומודרני פנה לאחד מזקני הדור זצ"ל בטענה שהרבנים המבוגרים אינם מעורים בצבור ולכן כדאי שלכל רב כזה יוצמד רב צעיר שיגלה את אוזנו במה הצבור מסוגל לעמוד ומה 'הולך' היום וכו'. הרב הישיש לא התרגש מההצעה המחוצפת, והשיב כי צעירי הרבנים אמנם מעורים בצבור ומעודכנים בדעות האקטואליות המתוקשרות, אך ראוי שכל רב כזה ימצא רב זקן שיספר לו מה התורה אומרת…

בעומק יותר, בעניני הנהגת המציאות, גם פוסקי הלכה אמתיים עלולים להיות קצת 'בעלי בתים'. פסיקת הלכה מבוססת לרוב על שיקולים מציאותיים – ההלכה מלמדת כיצד התורה 'מסתדרת' במציאות הנתונה (כפי שמורגש ברוב ספרות השו"ת). הנהגת המציאות, לעומתה, פועלת לשנות את המציאות בכפוף לדעת התורה. הפוסק פועל בתנאי המציאות הקיימת והמנהיג התורני פועל לשנות אותה.

כדי לקבל מבט-על תורני על המציאות לא די בלימוד "גופא דאורייתא" וחייבים להזדקק ללימוד פנימיות התורה, "נשמתא דאורייתא" (ולכן כתב הגר"א ב"אבן שלמה" כי מי שאין לו יד בפנימיות התורה לא ניתן לסמוך גם על פסיקותיו בהלכה). במובן זה, כל העיסוק (החשוב!) בשאלות ההלכתיות של ניהול צבא יהודי, משרד אוצר יהודי או בית רפואה יהודי נכלל עדיין בניהול כמעט-טכני של גוף המדינה היהודית. אך שינוי אמתי של חיי הכלל – החל מהמוטיבציה לחולל אותו – תלוי בהעמקה בנשמת התורה המחיה ומוליכה את הגוף הזה.

 

דרוש מנהיג בעל רוח הקדש

אם הולכים צעד נוסף, להכרעות תורניות אמתיות בנוגע למציאות לא די בלמדנות ובגאונות תורנית בנגלה שבתורה ובפנימיותה. הרבי הקודם מליובאוויטש, הרבי הריי"צ, הדגיש (באזני תלמיד חכם מנטורי קרתא) כי לא די באסמכתאות תורניות – הנהגה דורשת רוח הקדש, מעין האמור בדוד המלך "'והוי' עמו', שהלכה כמותו בכל מקום". מנהיג בעל רוח הקדש יודע באיזה נקודות אילוצי המציאות מתפרשים כהשגחה פרטית, עד שלעתים "קלקלתנו היא תקנתנו", ובאיזה ענינים נדרש מאבק במסירות נפש לשינוי המציאות וישום דעת התורה. אכן, המצע המתאים להצמחת רוח הקדש, לזיהויה ואף לשפיכתה על כל בשר הוא עיסוק בעניני הציבור מתוך מבט של פנימיות התורה – זהו תפקידנו שלנו, וה' יגמור בעדנו בהצמחת מנהיג תורני שיעשה ויצליח.

 

מתוך עלון גל עיני – גליון 39

השארת תגובה