דרך ארוכה וקצרה

כלל היסוד של ספר התניא הוא העבודה "בדרך ארוכה וקצרה". מקורו של הביטוי בסיפור המפורסם של רבי יהושע בן חנניה:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו: 'באיזה דרך נלך לעיר?'. אמר לי: 'זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה', והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי, אמרתי לו: 'בני, הלא אמרת לי קצרה!'. אמר לי: 'ולא אמרתי לך ארוכה?!'. נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: 'אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם'.

המשמעות העמוקה של חכמת התינוק היא שהדרך הקצרה מובילה תמיד רק אל חיצוניות היעד – אל הגנות והפרדסים המקיפים את העיר, הנראים לעיני מי שמתקדם אל העיר מבחוץ. לעומת זאת, כדי להגיע לפנימיות היעד חייבים ללכת בדרך הארוכה – יש להתרחק ו'לשכוח' את מה שנתפס בעין החיצונית ורק אז ניתן לחתור ולהגיע לנקודה הפנימית.

אמנם, "כל הדרכים בחזקת סכנה", וככל שהדרך מתארכת יש חשש לתעות, כי היעד כבר אינו ניצב מול העינים, או אף לשכוח לגמרי את היעד ולהתקע אי שם בדרך. לכן, מוסבר בחסידות, זקוקים ל'סגולה' שתשמור את האדם ההולך בדרך הארוכה, לבל יטעה בדרכו ולבל ישכח להמשיך ולהתקדם.

הדרך למקדש וסגולת מלכים

דוגמאות רבות יש לעקרון זה, בעבודת הפרט ובעבודת הכלל, וכאן נתמקד בנושא בו עסקנו בשבועות האחרונים – קיום שלש מצוות הצבור: מינוי מלך, מחית עמלק ובנית בין הבחירה.

"עיר אלקינו", עיר הקדש והמקדש, היא מוקד לאומי ועולמי של עבודת ה' – "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים… ונהרו אליו כל הגוים", "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". אכן, הדרך הארוכה והקצרה לפנימיות המקדש עוברת דרך מחית זרעו של עמלק – כריתת הערלה המטילה ספק בה', מסתירה על הופעתו בעולם ונלחמת בנסיון להפוך את עבודת ה' למוקד החיים. קיצורי דרך רק יביאו אותנו למצג שוא חיצוני של מקדש בתוך מציאות מעורבת מטוב ורע, ללא השינוי האמתי שצריך לגרום המקדש בעולם.

אמנם, בדרך המלחמה – ובכלל בהקמת הממלכה – אורבות סכנות של שקיעה בקטנוניות חיי המעשה היום-יומיים ושל התקשחות הלב ואיבוד הדאגה לעולם כולו מתוך המאמץ המלחמתי. סגולת השמירה בדרך היא "סגולת מלכים" – מצות מינוי מלך. אמנם גם המלך נכנס לפרטי המציאות ומנהיג את המלחמות, אך מהותו העצמית היא מהות של רוממות – "אין כתר אלא למלך". תפקיד המלך הוא לשקף את רוממות ה' שמעל פרטי המציאות ומאבקיה ובכך להתוות כיוון ולשמור מסטיה או משקיעה בשגרה.

דרך חיים – מודל שלטוני חדש

חזון זה מתבטא במודל השלטוני שמציעה תנועת "דרך חיים", המשלב ניהול חיי יום-יום המבוסס על הכרעות הרוב עם הכוונה ושמירה של מנהיג העומד בראש. תפקידו העיקרי של מנהיג כזה הוא להביט על המציאות מלמעלה, לשמור על הצבור מהכרעות מוטעות, לנשא ולרומם אותו, להתוות לו כיוון ולדרבן אותו להתקדם אל היעד.

הניהול על ידי רוב משחרר את המלך מהשקיעה בקטנוניות היום-יום; הסמכות להתערב בהחלטות הרוב – בהטלת וטו או קבלת החלטות והצבת יעדים – מאפשרת למלך למלא את תפקידו בהחדרת ההשראה והחזון לתוך פרטי המציאות; העובדה שהצבור משמיע את קולו באופן סדיר גורמת לכך שהחזון אינו נכפה על המציאות בצורה מנותקת (כבמלכות עולם התהו), אלא מתוך הבנת מקום העם והבאת הדברים אליו באופן המתקבל.

עפ"י מלכות ישראל ח"א מאמר "דרך ארוכה וקצרה – דרך המלך", פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני'.

קודמים בסדרה:

השארת תגובה