אין קיום לעם ישראל בלי תורת ישראל. אבל לא מספיק לאפשר לבחורי הישיבות ללמוד תורה, צריך שגם הצבא יהיה מונהג על פי התורה. קריאה להתאחד סביב מסר יהודי אמיתי מאת תנועת דרך-חיים. המאמר חולק בפעילות התנועה בל"ג בעומר.

ב"ה י"ח אייר תשע"ג

 

הציבור היהודי בארץ עובר לאחרונה טלטלה סביב נושא "גיוס בחורי הישיבות". מהצד האחד עומד ציבור גדול וזועק "שוויון בנטל" – ללא צבא גשמי אין קיום לעם ישראל. מנגד, עומד ציבור לא קטן שזועק כנגדם "התורה (היא זו ש)מגנה ומצילה", ודומה כי הקרע בין הציבורים הולך ומעמיק.

כיון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, עלינו להתבונן מהו המסר שהקב"ה רומז לנו כאן. ניקח את הסיסמה של "שוויון בנטל" וניתן לה פירוש חיובי ונכון.

מצד אחד ברור כי התורה היא הסיבה שבזכותה קמה המדינה, ולא להיפך. המון בית ישראל, אשר דבקו בתורה לאורך כל שנות הגלות, נכספו, בכל לב ונפש, לעלות ולבוא אל הארץ הקדושה שנתן לנו ה' הבוחר בציון ובירושלים. מתוך השתוקקות זו עלו ובאו אל הארץ, בתקווה שכאן תקום סוף סוף מלכות ישראל, "סוכת דוד הנופלת". ללא מניע פנימי ועמוק זה, לא היו נוהרים לכאן המון בית ישראל, וממילא לא היתה קמה מדינה. כך רואים היום במוחש כי בציבור המתרחק מהתורה קיים רפיון-רוח בכל הקשור לאחיזה של עם ישראל בארץ ישראל, ההשתוקקות למדינה יהודית בארץ ישראל הולכת וכבה, ואת מקומה ממלא הרצון ב"מדינת כל אזרחיה".

לכן, נכונה הטענה כי יש קיום לתורה גם ללא המדינה, אבל אין קיום למדינה יהודית ללא תורה. עם כל הכרת-הטוב למי שדואג ומסייע לקיום הגשמי של העם היהודי בארצו, צריך לדעת מהו העיקר: התורה החזיקה את קיומו של העם היהודי גם בגלות ותחת שלטון זר, כפי שהוכיחה ההיסטוריה, וגם כשאנו זוכים ברוך ה' לחיות בארצנו, ורוצים להקים בה מדינה יהודית – עלינו לשמור על התורה כמאירה את דרך החיים של הפרט והכלל.

הנהגה נכונה בדרך התורה

התורה מגינה עלינו לא רק כסגולה רוחנית, שכאשר אנו עוסקים בתורה הקב"ה שומר על הצבא ועל המדינה – אלא גם בכך שההנהגה בדרך התורה היא זו ששומרת על עם ישראל. לתורתנו, תורת חיים, יש מה לומר בסוגיות הנוגעות לכלל תחומי החיים, בין היתר גם בסוגיות של צבא ובטחון. כאשר אורה של התורה יֵצא אל מחוץ לכתלי בית-המדרש, יאיר וינחה גם את התנהלותו של הצבא, אזי אפשר יהיה לראות במוחש כיצד תורתנו הקדושה אכן שומרת על חיי החיילים בפועל ומפיחה בצבא רוח חיים.

באופן הזה ניתן לפרש כי הקריאה: "שוויון בנטל" הנשמעת מפי חלק מהציבור היהודי בארץ-הקדש, הינה כרוז שיצא ממלכו של עולם אלינו, ציבור היהודים יראי-ה', והיא מבטאת את רצונם של כלל ישראל (במודע או שלא במודע) בכך שהתורה תהיה זו שמנהיגה את המציאות, את החיים הציבוריים ואת המדינה. עלינו להפנים קריאה זו – עלינו להרים את הנטל על כתפנו, זכותנו וחובתנו להשמיע את קול התורה בגאון במרחב הציבורי.

בהקשר של הצבא עלינו לומר בריש גלי: צבא יהודי הוא צבא המתנהל על פי תורה. צבא שבו את המושג המעוות של "טוהר הנשק", המפקיר את דמם של חיילנו לטובת חיי אויבינו, מחליף מאמר חז"ל "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". צבא שאיננו מופנה כנגד בני עמו. צבא שמתקיים בו הפסוק "והיה מחנֶיךָ קדוש" – בכשרות, בשמירת שבת ובצניעות.

בהקשר הכללי, עלינו לפעול להעביר את התורה מהנהגת הפרט להנהגת הכלל, החברה והמדינה כולה. הרעיון הנכון של "שוויון בנטל" בהנהגת המדינה פירושו שהנהגה זו תהיה

הדבר תלוי בנו: אם באמת נרצה, נוכל למצוא בתוך התורה את ההתייחסות הנכונה להנהגת הכלל. אם באמת נרצה, התורה תנהיג את חיי הציבור בארץ הקודש, בעזרת ה'. באופן שווה לפי חוק-התורה ולפי מערכת נוספת של חוקים וכללים הנצרכים להנהגת העם, בתנאי שחוקים אלה אינם סותרים את התורה.

השארת תגובה